ו.1 חסידי אומות העולם בהולנד
בשל אופיו של המשטר הגרמני ויעילותו היה מסוכן יותר להציל יהודים בהולנד מאשר בבלגיה ובצרפת. מי שנתפס בבלגיה או בצרפת בעזרה ליהודים הסתכן בקבלת עונש קל יחסית, אך בהולנד הוא היה עלול להיות מוצא להורג או להישלח למחנה ריכוז, וסיכוייו לשרוד שם היו קטנים מאוד. המשטרה הגרמנית וההולנדית ערכו חיפושים אחרי יהודים מסתתרים והעניקו למלשינים סכומי כסף בעד כל יהודי שנתפס בעזרתם. המשטרה הגרמנית גם ניסתה לפתות יהודים לצאת ממקומות מחבואם תוך הבטחות שווא לשחררם מהגירושים.העזרה שהיהודים היו זקוקים לה ברגע הגורלי שבו התחילו הגירושים (יולי 1942 ) לא הייתה בהפגנות (שביתת פברואר בשנת 1941 שהפכה באמסטרדם, ובמספר ערים קרובות לה, להפגנה המונית נגד המעצרים האכזריים של יותר מ- 400 יהודים.) אלא ביצירת אפשרויות להתחמק, איש איש עם בני משפחתו, מהמעצרים שהתבצעו על יד שוטרים גרמנים והולנדים. הסיכוי להישרדותם היה תלוי בנכונות של לא יהודים להסתיר אותם בדירותיהם, לספק להם תעודות זהות וכרטיסי מזון, אמיתיים או מזויפים, וללווה אותם מבתיהם למקומות מסתור.
בקיץ 1942 לא הייתה באוכלוסייה ההולנדית בדרך כלל נכונות לסייע ליהודים בדרכים אלה - אם בגלל האדישות הכללית לגורלם ואם משום שידיעות על שנעשה ליהודים לא הגיעו לאזורים רבים במדינה בגלל שליטתם המוחלטת של השלטונות הגרמניים באמצעי התקשורת. אבל היו הולנדים שכן עזרו ליהודי הולנד.
דרום הולנד שוחררה בספטמבר 1944 אבל בצפונה נכנע הצבא הגרמני רק ב- 5 במאי 1945.
הסכנה ליהודים באזורים שלא שוחררו נמשכה עד תאריך זה, הרבה מעבר לתקופת הרדיפות בארצות אירופה האחרות. הסיכון שמקומות המסתור יתגלו על ידי הלשנה היה גבוה. מקומות מסתור רבים הפכו בלתי מתאימים משום שבאותם בתים השתכנו חיילים גרמנים. רוב היהודים המסתתרים נאלצו להחליף את מקומות המסתור שלהם, לפעמים אפילו עשרות פעמים.
בשל אופיו של המשטר הגרמני ויעילותו היה מסוכן יותר להציל יהודים בהולנד מאשר בבלגיה ובצרפת. מי שנתפס בבלגיה או בצרפת בעזרה ליהודים הסתכן בקבלת עונש קל יחסית, אך בהולנד הוא היה עלול להיות מוצא להורג או להישלח למחנה ריכוז, וסיכוייו לשרוד שם היו קטנים מאוד. המשטרה הגרמנית וההולנדית ערכו חיפושים אחרי יהודים מסתתרים והעניקו למלשינים סכומי כסף בעד כל יהודי שנתפס בעזרתם. המשטרה הגרמנית גם ניסתה לפתות יהודים לצאת ממקומות מחבואם תוך הבטחות שווא לשחררם מהגירושים.
העזרה שהיהודים היו זקוקים לה ברגע הגורלי שבו התחילו הגירושים (יולי 1942 ) לא הייתה בהפגנות (שביתת פברואר בשנת 1941 שהפכה באמסטרדם, ובמספר ערים קרובות לה, להפגנה המונית נגד המעצרים האכזריים של יותר מ- 400 יהודים.) אלא ביצירת אפשרויות להתחמק, איש איש עם בני משפחתו, מהמעצרים שהתבצעו על יד שוטרים גרמנים והולנדים. הסיכוי להישרדותם היה תלוי בנכונות של לא יהודים להסתיר אותם בדירותיהם, לספק להם תעודות זהות וכרטיסי מזון, אמיתיים או מזויפים, וללווה אותם מבתיהם למקומות מסתור.
בקיץ 1942 לא הייתה באוכלוסייה ההולנדית בדרך כלל נכונות לסייע ליהודים בדרכים אלה - אם בגלל האדישות הכללית לגורלם ואם משום שידיעות על שנעשה ליהודים לא הגיעו לאזורים רבים במדינה בגלל שליטתם המוחלטת של השלטונות הגרמניים באמצעי התקשורת. אבל היו הולנדים שכן עזרו ליהודי הולנד.
דרום הולנד שוחררה בספטמבר 1944 אבל בצפונה נכנע הצבא הגרמני רק ב- 5 במאי 1945.
הסכנה ליהודים באזורים שלא שוחררו נמשכה עד תאריך זה, הרבה מעבר לתקופת הרדיפות בארצות אירופה האחרות. הסיכון שמקומות המסתור יתגלו על ידי הלשנה היה גבוה. מקומות מסתור רבים הפכו בלתי מתאימים משום שבאותם בתים השתכנו חיילים גרמנים. רוב היהודים המסתתרים נאלצו להחליף את מקומות המסתור שלהם, לפעמים אפילו עשרות פעמים.
ו.2 דוגמאות לסיפורי הצלה בהולנד
קור בסיאנסה (Cor Basiaanse) קור נסעה לאמסטרדם, מהעיר אוטורכט. היא אספה מספר ילדים מבתי הוריהם והביאה אותם לאוטרכט, ושם הוסתרו אצל כמה משפחות. מעשה זה סימן את תחילת התארגנותן של ארבע רשתות שהתמחו במיוחד בהצלת ילדים: קבוצת הסטודנטים מאוטרכט, קבוצת הסטודנטים מאמסטרדם, ארגון של נוצרים שקרא לעצמו "חברה בע"מ" וקבוצה של נוצרים אדוקים שהייתה קשורה לעיתון מחתרתי. יחד הצילו ארבע הקבוצות כ- 1,100 יהודים, קרוב ל- 90 אחוזים מהם היו ילדים יהודים שהוסתרו ברחבי המדינה.חשוב לציין כי קבוצת הסטודנטים מאוטרכט קיבלה תמיכה מהארכיהגמון של הולנד, י' דה יונג (J.de Jong), שמקום מושבו באוטרכט. הוא לא רק אִפשר להם להשתמש בכספת של ארמונו לשם שמירת ניירותיהם, אלא גם נתן להם סיוע כספי וביקש מהבישופים בהולנד לתרום למען הפעילות המבורכת של הצלת יהודים. עובדה זו היא רבת חשיבות. הודות לעמדתו הנחרצת של הארכיהגמון נקלטו המוני יהודים באזורים שהיו מאוכלסים כמעט רק בקתולים. באחד המקרים כומר קתולי בעיירה קטנה הוצא להורג בשל פעילותו למען הצלת יהודים.
קבוצת וסטרוויל (Westerweel ).
היא קבוצה נוספת שהצילה יהודים בהולנד. קבוצת המחתרת הידועה הנקראת על שם מנהיגה הכריזמטי, הצליחה להציל מאות צעירים בעזרת תעודות גנובות או מזויפות.
אחד הארגונים שהתמחה בהצלת ילדים יהודים הסתיר כל אחד מ- 250 הילדים שבהם טיפל בארבעה מקומות שונים בממוצע. משום כך מעגל המצילים התרחב מאוד והיה צורך בהפעלת קַשרים וקשריות רבים לשם העברת היהודים ממקום למקום תוך סיכונים הולכים וגדלים. המנגנון המשטרתי יחד עם משתפי הפעולה ההולנדים הגבירו לקראת סוף המלחמה את מאמציהם לתפוס יהודים ומתנגדים למשטר, שמספרם גדל ככל שמפלת גרמניה התקרבה. באותה שעה כבר נפתחו בפניהם בתים רבים של אנשים שעד אז סירבו לקלוט יהודים. אמנם מקומות המסתור הרגילים לא היו תמיד מספקים, כי היהודים היו זקוקים ל- 1. תעודות זהות מזויפות, מאז 1941 היו ליהודים תעודות זהות שבהן הייתה חתומה האות J באופן בולט ביותר. אנשי המחתרת ניסו למחוק בעבודה דייקנית את האות J בלי להשאיר לה שריד. זה היה עבודה קשה שדרשה מיומנות רבה ולא ניתן היה לבצעה בהיקף רחב. 2. כרטיסי מזון, וזאת בזמן שהאוכל הלך והתמעט והרשויות הנהיגו קיצוב מחמיר ביותר. חוגי המחתרת שעסקו בהצלה נאלצו לחפש דרכים שונות כדי להקשות על השלטונות הגרמניים, שהיו בידיהם כל הנתונים על היהודים, כולל כתובות מגוריהם.
יופ ווסטרויל,
היה מחנך ומשורר הולנדי, לא יהודי שמסר נפשו על הצלת נוער יהודי בימי האימים בהולנד. הוא הוצא להורג יחד עם אשתו דל — על ידי הגרמנים ביום כ״ב אב תש"ד (11 באוגוסט,1944)
ו.3 לאחר המלחמה
היום ידוע כי 80% מיהדות הולנד נכחדה בשואה, שיעור גדול מכל מדינות אירופה, שלא רק עורר מהומה בהולנד כשנודעו המספרים האמתיים אלא חייב אותם לבחינה עצמית כיצד יתכן החורבן הזה?
ז`אק פרסר, היסטוריון יהודי מוכשר ששרד את המלחמה הודות לחבריו שהסתירו אותו ודאגו לצרכיו במשך שנתיים, נתבקש ע"י הממשלה ההולנדית לחקור את פרשת ההכחדה. את תוצאות החקירה הוא פרס במחקר שעורר סערה קשה בהולנד. תוצאות מחקר זה הוא מגולל גם בנובלה "ליל הז`ירונדינים", שהיא סיפורו של ז`אק סואסו רודריגז באותה המידה שהיא גם סיפורה של יהדות הולנד הנכחדת. (המושג ליל הז`ירונדינים מתייחס לערב המהפכה הצרפתית בה נציגי הסיעה הזירונדיסטית הודחו ע"י נציגי הסיעה היעקובינית, בגלל רצף כשלונות מלחמתיים. הז`ירונדינים הואשמו בבגידה והוצאו להורג ע"י הגיליוטינה. המהלך הזה זכור כמהלך מתוחכם וערמומי של רובספייר שכונן משטר רודנות. במובן זה, הז`ירונדינים הם סמל לתינוק שנשפך עם המים שכן הם היו תומכים נלהבים של זכויות האזרח בצרפת (מטרת המהפכה) במקביל הם סמל לבגידה שעוד תתגבש ותבוא.)
אומנם, בשנת 1939 הקימה ממשלת הולנד בסיוע כספי היהודים את מחנה וסטרבורק על מנת לתת פתרון לפליטים היהודים שהצליחו לברוח מגרמניה. בתקופה בה מדינות התנגדו להתיר לפליטים להגר לתחומן, בעיקר משיקולים כלכליים (עמדות שהובעו בוועידת אוויאן). צעד זה נחשב להומניטרי, אבל בראיה היסטורית, זה היה צעד אחד מני רבים בשיתוף הפעולה של ההולנדים עם המשטר הנאצי. במקום לראות ביהודים פליטים, נרדפים, בחרה הממשלה ההולנדית לנהוג בהם כזרים. המושג `זרים` מצביע על היחס והטיפול לו זכו היהודים ולאלה שלא קראו, `זרים` משמעותו בני אדם ללא זכויות ולמעשה ללא חיים. כאמור, באוקטובר 1940 החל רישום עובדי הציבור היהודים ובינואר 1941 הוצא צו לרישום כלל התושבים היהודים. ביצוע המלאכה נעשתה כל כך בקפדנות שאיש לא הצליח להתחמק מהרישום והגרמנים השיגו רשימה מדוייקת שכללה כ- 160,000 יהודים מתוכם כ- 20,000 יהודים מעורבים.
בשלב הבא הוקם היודנרט ובמקביל נשלחו ליהודי הולנד צווי התייצבות במחנה וסטרבורק. ליודנרט נודעה משמעות רבה הן בשביל היהודים והן עבור הגרמנים. הוא היה חולית הקישור בין הציבור היהודי לשלטון הגרמני וככזה תפקידו אופיין בכפילות. היודנראט ההולנדי היה אחראי על פעילויות התרבות, החינוך והדת והאחריות לאספקת וחלוקת מזון. אך במקביל הוקמה גם משטרה פנימית במחנה שתפקידה היה לשמור על הסדר שביציאת המשלוחים.