ה.1 חסידי אומות העולם
חסידי אומות העולם הם מי שזכו לתואר רשמי המוענק על ידי "יד ושם" בשם מדינת ישראל והעם היהודי ללא-יהודים אשר שמו נפשם בכפם להצלת יהודים בשואה. התואר מוענק על ידי ועדה מיוחדת בראשות שופט בית המשפט העליון, אשר מחליטה על הענקת התואר על פי מערכת של קריטריונים וכללים מוגדרים. המונח "חסיד אומות העולם" נלקח מתוך המסורת היהודית. בספרות חז"ל השתמשו במונח על מנת לתאר לא-יהודי אשר בא לעזרתם של יהודים בעת צרה או מי שמכבדים את שבע מצוות בני נוח, ובהן האיסור על שפיכות דמים. חוק "יד ושם" עשה שימוש במונח קיים ויצק לתוכו משמעות נוספת.
החוק הגדיר את חסידי אומות העולם כמי שלא רק שסייעו יהודים, אלא שתוך כדי כך גם סיכנו את חייהם. תנאי זה הפך להיות קריטריון בסיסי להענקת התואר.
התנאים הבסיסיים להענקת התואר הם:
1.מעורבות פעילה של המצילים בהצלת יהודי אחד או יותר מסכנת מוות או גירוש למחנות המוות.
2.סיכון לחייהם, חירותם או מעמדם של המצילים.
3.המניע הראשוני של המצילים היה לסייע ליהודים נרדפים. כלומר: ההצלה לא נעשתה עבור רווח כספי או תגמול אחר כגון המרת דתם של הניצולים, אימוץ ילדים וכו'.
4.קיומן של ראיות למקרה ההצלה – עדות של מי אלו שקבלו את העזרה מהמצילים (עדות ניצול) או במקרים יוצאי דופן תיעוד ממקור ראשון המבסס את אופי ההצלה והנסיבות להצלה.
במקרים מיוחדים הוכרו דיפלומטים כחסידי אומות העולם, למרות שלא סיכנו חייהם. היות ודיפלומטים נהנו מחסינות דיפלומטית, הם הוכרו במקרים בהם פעלו ביודעין כנגד המדיניות של ממשלותיהם ו/או התעלמו מההוראות של הממונים עליהם ועל ידי כך הצליחו להציל מספר גדול יותר של יהודים.במקרה של מנזרים, כנסיות ומסדרים דתיים התואר מוענק לראש המוסד הדתי, כלומר, למי שעמד או עמדה בראש ונשא/ה באחריות. במקרים מיוחדים, כאשר חברים במוסד הדתי פעלו בניגוד להוראות או עשו מעל ומעבר לחובתם, גם הם יכולים להיות מעומדים לתואר. עד 2010 יד ושם הכיר במעלה מ-23,788 חסידי אומות עולם מ- 45 מדינות.
לעיתים תכופות נשאלת השאלה מה ניתן ללמוד ממספר החסידים ומהיחס המספרי בין המדינות השונות לגבי היקף ההצלה באותן המדינות והיחס ליהודים. חשוב לזכור שמספר החסידים שהוכרו לא משקף את כל מידת העזרה והסיוע שניתנו ליהודים על ידי לא-יהודים בזמן השואה, אלא את החומר והמסמכים המצויים ברשות יד ושם. רוב החסידים הוכרו בעקבות בקשות שהופנו על ידי האנשים אותם הצילו. לפעמים הניצולים לא הצליחו להתמודד עם העבר הכואב ולא הגישו בקשה; אחרים לא ידעו על האפשרות או שלא יכלו להגיש בקשה - בעיקר אלו שחיו מאחורי "מסך הברזל" בתקפות השלטון הקומוניסטי במזרח אירופה; ניצולים אחרים נפטרו לפני שהספיקו להגיש את הבקשה. גורם משפיע נוסף שחשוב לזכור - רוב המקרים שזוכים להכרה מייצגים ניסיון הצלה שהצליח – כלומר, היהודים שרדו ויכלו להעיד על המעשים. כך למשל: חוקרים מעריכים כי 5,000 יהודים ירדו למחתרת בברלין. אלו מכונים U-Boote ("צוללות"), מכיוון שקיבלו את ההחלטה הקשה לצלול ולחיות באופן לא-חוקי ולא להתייצב לגירושים. רק כ-1,200 מהם שרדו; האחרים נתפסו וגורשו. בשל המחסור במידע ובראיות, לא כל מי שסיכנו את חייהם כדי לעזור ליהודים אלה זכו להכרה. חשוב לזכור שאף על פי שהשואה היתה ניסיון גלובלי וטוטאלי להשמיד את כל היהודים בכל הארצות הכבושות באירופה, היו הבדלים משמעותיים בנסיבות בין ארצות שונות – הבדלים במספרי היהודים שחיו בהן, באופן יישום "הפתרון הסופי", בסוג ובאופי הממשל הגרמני או שיתוף הפעולה, ברקע ההיסטורי, במבנה הקהילות היהודיות, ביחס של הגרמנים לאוכלוסיה המקומית (הלא-יהודית), במידת הסכנה שנשקפה לאלו שסייעו ליהודים, ועוד מגוון של גורמים אחרים שהשפיעו על הנטיות והיחס של האוכלוסייה המקומית ועל האפשרות להציל.
ה.2 חסידי אומות העולם – לפי ארץ ומוצא אתני (נכון ל- 1 ינואר 2011)
המספרים לא מייצגים בהכרח את מספר היהודים שניצלו באותה מדינה, אלא מתבססים על החומר שנחקר ע"י המחלקה או הובא לידיעת "יד ושם"
אוסטריה 88 לוקסמבורג 1 אוקראינה 2,363 לטביה 129
איטליה 498 ליטא 800 אלבניה 69 מולדובה 79
אל סלוודור 1 מונטנגרו 1 אסטוניה 3 מקדוניה 10
ארה"ב 3 נורבגיה 47 ארמניה 19 סין 2
בולגריה 19 סלובניה 6 בוסניה 40 סלובקיה 522
בלגיה 1,584 ספרד 4 בלרוס 555 סרביה 131
ברזיל 2 פולין 6,266 בריטניה 14 פורטוגל 1
גרוזיה 1 צ'ילה 1 גרמניה 495 צ'כיה 108
דנמרק 22 צרפת 3,331 הולנד 5,108 קרואטיה 102
הונגריה 764 רומניה 60 ויטנאם 1 רוסיה 173
טורקיה 1 שוודיה 10 יוון 307 שוייץ 45
יפן 1 סה"כ 23,788